יום שבת, 7 בינואר 2017

עו"ד נועם קוריס - פרוטוקול מס' 269 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט הצעת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, חלק 2

הכנסת העשרים


מושב שני

פרוטוקול מס' 269
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י' באלול התשע"ו (13 בספטמבר 2016), שעה 12:00


לפרוטוקול מס' 275
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט



סדר היום:
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016


נכחו:
חברי הוועדה:
ניסן סלומינסקי – היו"ר
אורי מקלב – מ"מ היו"ר


מוזמנים:
עו"ד יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
מיכל אלבז
מנהל מח' משפטית-אפוטרופוס כללי, משרד המשפטים
איתי הס
עוזר אישי לאפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים
בן ציון פיגלסון
משפטן, יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
יוסף חיים זינגר
מתמחה בלשכה המשפטית, משרד האוצר
טדי שוראקי
מנהלת תחום פשיטות רגל, המוסד לביטוח לאומי
עדנה מרציאנו
עורכת דין, המוסד לביטוח לאומי
עדי  כהן אמין הגר
לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי
יוסף פולסקי
פיקוח על הבנקים, בנק ישראל
אופירה ריבלין
המחלקה המשפטית, בנק ישראל
יעל שני
המחלקה המשפטית, בנק ישראל
מיכל  סיני לויתן
המחלקה המשפטית, בנק ישראל
שירלי אבנר
שדלן, איגוד הבנקים בישראל
פרופסור שלום לרנר
עו"ד, איגוד הבנקים בישראל
מירב אביטל מגן
עו"ד, איגוד הבנקים בישראל
לבנת קופרשטיין דאש
ההסתדרות הכללית החדשה
גלילה הורנשטיין
יועמ"ש, איגוד החברות הציבוריות
ענת פילצר סומך
יועמ"ש, איגוד חברות הביטוח
ירון אליאס
סמנכ"ל עמותת ידיד
רן מלמד
פורום הוצל"פ, לשכת עורכי הדין
חנה אפרת קומט
ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין
פינחס מיכאלי
חבר ועדת חוק חדלות פירעון, לשכת רואי החשבון בישראל
יצחק רייס
חוקר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים
שי קידר
בעלים, שותף מנהל, משרד עו"ד
עופר  שפירא
שומרי משפט רבנים למען זכויות האדם, מנהלת תחום צדק חברתי
עידית לב
סגנית מנהלת גבעת הפרחים
אילת מיזלין
חקלאית
נעמה מיזלין
עורכת דין
דנה צדוק
עורכת דין, עמותת CFOS
קרן רייבך סגל


לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.


ייעוץ משפטי:
גור בליי
נעמה מנחמי

סגנית מנהל הוועדה:
נטלי שלף

רישום פרלמנטרי:
הילה מליחי


הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 חלק 2


עופר שפירא:

עורך דין עופר שפירא. באותה הזדמנות, לגבי סעיף 82, בפרקטיקה, הרוב המוחלט של התכניות, כשנשקלות ונדחות, הן נדחות בגלל נושא של מימון, ודווקא הנושא הזה לא מופיע פה. אני חושב שאם עושים תיקון בסעיף הזה, היה נכון להוסיף גם את המקור המימוני לביצוע התכנית. אני מזכיר את מה שדיברנו בפעם הקודמת, שבהגדרה הכללית של שיקום נזכר פה רק המשך הפעילות של החברה כעסק חי, ולא ניתנו קריטריונים נוספים, שזה עניין נפרד, אבל במיוחד על רקע ההגדרה הכללית מאוד של תכנית שיקום, שאפשר להביא כל תכנית. המקור המימוני מהווה אחד האלמנטים החשובים. ככל שזה רלוונטי, יכול להיות שנתחיל בסעיף המקביל בפרק 11 האמריקאי, שזה 1123 לחוק פשיטת הרגל האמריקאי, שקובע הרבה יותר תנאים מהרשימה הקצרה מאוד הזאת, אבל זה בוודאי אחד התנאים המהותיים.

גור בליי:

הפירוט הוא יותר בתקנות. השאלה אם ההערכות והנתונים שעליהם מתבססת התכנית לא כוללים הערכות ונתונים פיסקליים.

עופר שפירא:

הכוונה היא למקור ספציפי למימון התכנית. כשמישהו אומר אני יכול להפעיל את החברה באמצעות תכנית מסוימת, הוא צריך להציג מקור ברור. מרבית הדיונים שמתנהלים בבתי המשפט - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה ראית פעם שמישהו מגיש תכנית – אין לי שום בעיה. נניח שיש כאן בעיה של חוב של חמישה מיליון, אין בעיה, נוסיף שישה מיליון, נוסיף שבעה מיליון, וזהו? הוא יכתוב אני שם פה ושם פה, והוא לא אומר מאיפה? אתה מעלה על דעתך אפשרות כזאת?

עופר שפירא:

אני מעלה על דעתי שיש הפרש בזמנים בפועל.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

בפשיטא, כשאדם מגיש תכנית, הוא צריך להגיש תכנית. זה שהוא ישים עשרה מיליון וזהו, וכיסינו את הגירעון של התאגיד הזה – אבל מאיפה אתה לוקח, אדוני? זה פשיטא שהוא צריך להביא מקורות.

עופר שפירא:

בנושא של הפעלת חברות בחדלות פירעון, כשחברה מופעלת בתהליך של חדלות פירעון, היא מופעלת באמצעות הנכסים הקיימים שלה. הרבה פעמים אנשים שואלים את עצמם אם נכון יהיה להפעיל את החברה תוך שימוש בנכסים הקיימים, מה שאומר שחיקה של הנכסים הקיימים על חשבון הסיכוי להבריא אותה בעתיד. מבחינת בעל השליטה בחברה, הוא נמצא במקום שהוא לכאורה נטול סיכון. מכיוון שכשהוא מגיע לחדלות פירעון, אין לו כבר מה להפסיד, ומבחינתו ההצעה הכי פשוטה היא להפעיל את החברה באמצעות שחיקת הנכסים הקיימים. לכן השאלה שתמיד נשאלת בהליך חדלות פירעון כשמתבקשת הפעלה, האם אתה מציע להפעיל את החברה באמצעות מקורות חדשים או חיצוניים למה שקיים, או מציע לסכן עוד יותר את הנושים הקיימים?

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לא, לא, אני לא חולק על מה שאתה אומר, אבל זה פשיטא. זה פשיטא, שאם אדם מגיש תכנית, אז הוא יכתוב אם הוא מתכוון לממש חלקים מהנכסים, להביא אשראי חדש, להוציא מהבעלים. זה פשיטא שכתוב. לא צריך להתחיל לפרט ולהסביר איך הוא מגיש תכנית, אחרת לא נצא מזה.

יוסף חיים זינגר:

יש פה עוד משהו שצריך להוסיף. יש את שלב תחילת ההפעלה, שבו המימון נכתב בחקיקה ראשית, וזה השלב שאתה דיברת עליו, והוא הכי חשוב. עכשיו אנחנו בשלב הסופי. גם בו יש חשיבות למימון, ברור, כי אם מישהו אומר אני אשלם עוד כך וכך כסף, אז צריך לדעת אם הוא יוכל לשלם ואיך הוא ישלם. כשבנינו את הסעיף יחד עם הייעוץ המשפטי לוועדה חשבנו מה נכון להוסיף ברמת חקיקה ראשית, ואנחנו נצטרך יותר עקרונות. אחרי זה, ברמת חקיקת משנה, יהיה פירוט. כשכתבנו את ההערכות ואת הנתונים, את המינוח – אני חושב שברמת חקיקה ראשית זה כן כולל גם את המימון. אני מסכים שאחרי זה כשנכתוב בחקיקת משנה פירוט – וזו כבר רשימה מפורטת יותר, אפילו יש פה טבלאות, חקיקת משנה נראית בצורה אחרת – שם יהיה מקום להוסיף את המימון בצורה מפורשת יותר. בסדר?

היו"ר ניסן סלומינסקי:

טוב.

גור בליי:

כי זו בדיוק החלוקה שרצינו לעשות. התקנות הן מפורטות מאוד. העלינו חלק, אבל רצינו ממש ברמת העקרונות, ויש פריטה לדברים הספציפיים במסגרת של תקנות.

קרן רייבך סגל:

קרן רייבך סגל, עמותת CFOS. ההערה שלי ל-82. מדברים כאן על אפשרות שאפשר להגיש יותר מהצעה אחת על-ידי הנאמן. הסעיף לא מדבר בכלל על המלצה של הנאמן, יתרונות וחסרונות של כל הצעה, או איזושהי הנחייה לאנשים לבחור בין ההצעות האלה. מדברים כאן על כך שאפשר הצעה אחת או יותר, שהכול עובר דרך הנאמן ולא שמישהו אחר, חוץ מהנאמן, מגיש, זה בסדר. כתוב מה כל הצעה צריכה לכלול, אבל אין שום הכוונה אם הנאמן צריך להעדיף הצעה אחת, להמליץ עליה, להציג יתרונות וחסרונות או העדפה בין ההצעות השונות. כלומר, מגישים לנושים שתי הצעות והם צריכים להחליט בעצמם לבחור ביניהן.

יוסף חיים זינגר:

לנאמן יש את הסמכות – לכן הוא מעלה הצעה אחת או יותר. יכול להיות שהתגבשו כמה הצעות, והוא החליט שהוא מעלה רק אחת. זו סמכותו, הוא לא חייב להעלות את כל ההצעות. כמובן, יש עליו ביקורת שיפוטית, אפשר להגיד למה הוא לא העלה הצעה אחרת, אבל בסוף, מבחינת המבנה, זו סמכותו, והוא מעלה איזו הצעה. אם הוא בחר להעלות כמה הצעות, זה אומר שמבחינתו יש פה שאלה של שיקול דעת לנושים, לדוגמה, פחות כסף ברמת ודאות גבוהה, או יותר כסף ברמת ודאות נמוכה יותר. ואז המוקד הוא מה רוצים הנושים, ואז הוא צריך להעלות להם את ההצעות. הם יקבלו החלטה איזו הצעה יותר טובה מבחינתם, והם יחליטו. זה נכון שהוא מסנן, יש לו סמכות סינון, אבל סמכות הסינון שלו היא להחליט מה הוא רוצה להעלות ומה הוא לא מסכים להעלות.

קרן רייבך סגל:

השאלה אם לא מבקשים ממנו הכוונה. אתמול הייתי באסיפת נושים של שתי הצעות. 90% מהדיון היה השוואות בין ההצעות האלה שדרשו מהנאמן. החוק שותק בעניין הזה לחלוטין. אף אחד לא אומר תסביר - - -

יוסף חיים זינגר:

השאלה אם זה צריך להיות תפקידו.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אם הוא רוצה להיכנס לזה, הוא יכול להביא גם רק הצעה אחת. אז הוא רוצה להביא שתיים, זאת אומרת שיכול להיות שהוא בדילמה, או שהוא אומר לנושים מאחר ולחלק מההצעות יש השלכות לגביכם, תחליטו אתם מה אתם מעדיפים. מבחינתי זה טוב וזה טוב, אבל תחליטו אתם על מה אתם מוכנים לוותר ועל מה לא. אבל כל זה נמצא בפנים. אי-אפשר להתחיל לפרט יותר מדי את כל הדברים. אנחנו נמצאים כאן במסגרת של הצעת חוק.

יוסף חיים זינגר:

זה גם מטיל עליו אחריות.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

חוץ מזה, אנחנו אמורים להתחיל בסעיף 83. פתחתנו בסעיף 82 בגלל נושא מסוים שסוכם ודיברנו על זה. אתם רוצים לחזור עוד פעם לסעיף 82? אם היו הערות ודיבור וסיכמו, וכולי, אני מוכן לחזור, אבל אני לא רוצה בכל דיון לחזור אחורה.

גלילה הורנשטיין:

לא דיון, רק הבהרה, אם אפשר. אם ספי יוכל להבהיר. ב-82(ב)(2) – ויתורים שיידרשו מהם, תוך השוואה. מה זאת אומרת תוך השוואה? אם אני צריכה לוותר, העובדים צריכים לוותר, השוואה למה? לוויתורים של הבנקים? אני לא מבינה, מה ההבהרה פה?

יוסף חיים זינגר:

אין לי את הנוסח.

גור בליי:

זה תוך השוואה לתמורה שהיו מקבלים בפירוק התאגיד או בחלופות אחרות לתכנית השיקום. זה היה גם בנוסח הכחול, והוספנו לחלופות אחרות. להשוות למה זה עדיף על פירוק או על חלופות אחרות. זאת ההשוואה.

גלילה הורנשטיין:

מי עושה את ההשוואה?

גור בליי:

זה חלק ממה שמופיע בתכנית.

גלילה הורנשטיין:

הנושים עושים את ההשוואה?

גור בליי:

הנאמן, במסגרת הצעת התכנית, כולל את ההשוואה הזאת. הוא מסביר למה היא עדיפה. הוא מציג אותה אל מול חלופת הפירוק או חלופות אחרות.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

או שהנושים יעשו אותה.

יוסף חיים זינגר:

זה במסגרת ההצעה. הוא כותב: במסגרת - - - הנושים יקבלו כך וכך חוב עבר. אם היו הולכים לפירוק, צפוי שהם מקבלים X, וכך הם יקבלו Y. אגב, זה מענה מסוים לשאלה שלך.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ומה היתרונות האחרים. ממילא יש יתרונות אחרים, כי אם יש הצעה שהם רק מפסידים, אז זה לא, אבל יכול להיות שתמורת זה יהיה לכם משהו אחר, אולי תקווה לעבודה.

גור בליי:

יש אולי הצעה בעניין הזה. אני רואה שבין הנוסחים שדיברנו בינינו – וזה יכול לתת מענה להצעה של קרן, לכתוב אם הוצעה יותר מתכנית אחת, השוואת היתרונות והחסרונות של התכניות המוצעות. השאלה אם יש לכם התנגדות לכלול את זה שם.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מי צריך לעשות את זה?

גור בליי:

בהצעה של הנאמן.

יוסף חיים זינגר:

יתרונות וחסרונות זה קצת - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אני לא יודע אם לכתוב. כמה שתכתוב יותר, אתה יותר מסבך. הרי זה פשיטא. מה הפירוש? כשאתה מגיש תכניות, בטח שישאלו מה היתרונות של זה ומה היתרונות של זה. אנשים יצביעו בלי -? לא.  

גור בליי:

"83.      הבאת הצעה לתכנית לאישור הנושים וחברי התאגיד –
(א)        הוגשה לבית המשפט הצעת תכנית לשיקום כלכלי, יורה על הבאתה לאישור הנושים.
(ב)        עלה סך נכסיו של התאגיד על סך חובותיו והתמורה המוצעת לכל נושה לפי הצעת התכנית לשיקום כלכלי שווה למלוא סכום חוב העבר שבו הוא נושה - יורה בית המשפט על הבאתה גם לאישור חברי התאגיד.
(ג)         על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), מצא בית המשפט כי יש בהצעה משום ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון, לא יורה על הבאתה לאישור הנושים וחברי התאגיד".

יוסף חיים זינגר:

הסעיף הזה הוא המשך התהליך של אישור ההצעה. האישור נעשה בהליך כפול. כלומר, יש אישור כפול של בית המשפט. פעם ראשונה בית המשפט מאשר להביא את זה לאישור אספות הנושים. אחרי האספות, בית המשפט מאשר את זה בפעם השנייה אחרי שהאספות אישרו את זה. עכשיו אנחנו נמצאים בסעיף של השלב הראשון.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אחרי שהאספות אישרו, אז זה בא לבית משפט - - -

יוסף חיים זינגר:

לאישור סופי. כלומר, יש גיבוש, אישור בית המשפט להביא לאספות, אישור האספות, ואחרי זה אישור בית המשפט הסופי. בכל שלב, אם אחד הגורמים שצריכים לאשר לא מאשר, אז ההצעה נופלת. בשלב הראשון של אישור ההבאה לבית המשפט לאישור להעלות לאספות, שיקול הדעת שבית המשפט אמור להפעיל צריך להיות הכי מרוכך כי הוא עוד לא יודע מה עמדת הנושים. מה שהפסיקה היום אומרת זה שבית המשפט שוקל בעיקר את השאלה אם יש פה ניצול לרעה. כלומר אם זה שהביאו את ההצעה בניסיון לנצל, להפעיל לחץ, או משהו דומה על הנושים באופן שלא מאפשר להם לשקול שיקול רציונלי ונכון. בדרך הזאת גם ניסחנו את הסעיף שאומר ששיקול הדעת של בית המשפט יהיה אם יש פה ניצול לרעה או לא. אלו סעיפים קטנים (א) ו-(ג). לגור יש הערה, הוא תיכף יעיר אותה.

סעיף קטן (ב) מדבר על מי אלה שיצביעו אחרי אישור בית המשפט, כשזה עובר לאספות. ברירת המחדל של מי שמצביע באספות היא הנושים, כי אם החברה חדלת פירעון, יש לה יותר חובות מנכסים, אין ערך שיורי לבעלי המניות או חברי התאגיד, כי את הכול צריך לשלם לחובות. אבל יכול להיות – זה מקרה חריג, אבל יכול להיות – שאולי תהליך ההבראה שיפר את מצבו של התאגיד ובסוף יש כסף שמספיק גם לחברי התאגיד, יש ערך שיורי לחברה. במקרה הזה נכון להביא את זה להצבעת חברי התאגיד כי יש ערך שמיוחס גם להם. ההצעה מבקשת לקבוע פה מבחן כפול כדי להביא את זה לחברי התאגיד. הדבר הראשון, שלכל הנושים משולמים כל החובות שלהם – זה ההיפוך של המבחן התזרימי. המבחן השני הוא שסך הנכסים שווה יותר מסך החובות, שזה היפוך למבחן המאזני. עוד דרשנו - - - מבחנים במצטבר כדי להבטיח שבעלי המניות לא מקבלים שום דבר על חשבון הנושים לפני שבאופן מלא - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

בעלי מניות לא נחשבים נושים. בעל מניות נחשב בעלים, לא נושה.

יוסף חיים זינגר:

הוא יכול להיות לפעמים נושה אם יש לו חוב.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אם יש לו אגרות – אז זו שאלה, אז הוא כן נושה?

יוסף חיים זינגר:

זו תהיה שאלה משפטית, אם לראות את זה כחוב.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זה דבר שקורה כל הזמן, לא?

יוסף חיים זינגר:

נכון.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

איך בתי המשפט, או איך החוק מתייחסים לזה?

יוסף חיים זינגר:

יש פסיקה על זה. יכול להיות שזה יהיה חוב נדחה. קודם כל, השאלה היא אם לסווג את זה כהשקעה הונית או כהלוואה. יכול להיות שמישהו מזרים הון ולמרות שהוא קרא לזה הלוואה, במהות זו השקעה הונית. זו שאלה שנבחנת בנסיבות המקרה בהתאם לסוג ההשקעה, למקרה, לנסיבות שלו. יש פיתוח בפסיקה - - - בית המשפט.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לפני שמעבירים לאספה, זה צריך לעלות כדי לדעת מי ומי יהיו באספה.

יוסף חיים זינגר:

אכן, נכון. אם יש מקרה כזה של הלוואת בעלים שבה עולה לדיון האם - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אגרות חוב שהוציאו לציבור הרחב.

יוסף חיים זינגר:

יש אגרות חוב שהוציאו לציבור הרחב ובעל השליטה מחזיק – יש הוראה מיוחדת בחוק ניירות ערך שקובעת את המקרים שבהם הוא יהיה נדחה, שהוא יידחה אחרי שאר אגרות החוב.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הוא לא נושה, הוא פחות מנושה.

יוסף חיים זינגר:

הוא נושה, אבל אחרי שאר מחזיקי אגרות החוב. יש הוראה ספציפית שמדברת - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אני שואל – מי שמחזיק אגרות חוב, הוא נחשב נושה או כחלק - - -

יוסף חיים זינגר:

מי שמחזיק אגרות חוב, הוא נושה. מה זה אגרות חוב? הוא נושה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הוא נושה. בניגוד למניות, הוא נושה.

יוסף חיים זינגר:

נכון. אם בעל השליטה מחזיק גם הוא באגרות חוב, יש הוראה ספציפית בהתייחס לזה בחוק ניירות ערך. אם הוא סתם נתן הלוואה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

האספה יכולה לעשות שינויים – נניח שנאמן מביא לפניהם שתי הצעות. זה אושר וזה מגיע לאספת הנושים, הם יכולים לעשות שינויים ולהציע בסוף תרכובת של שניהם, הצעה שלישית, או שהם צמודים לאשר רק את זה או את זה?

יוסף חיים זינגר:

ההצעה לא מחדדת את הנקודה הזאת. יש דינמיקה. אני חושב שגם בשטח יש דינמיקה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה קורה בפועל? אני מניח שגם עד שהחוק יאושר יש חדלות פירעון אחת או שתיים בפועל.

יוסף חיים זינגר:

יש מרחב מסוים של משא ומתן שמקיימים ומשפרים את ההצעות. אפשר לראות את זה בפרקטיקה, ויש פה אנשים שידעו טוב יותר ממני להגיד.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

בסוף יכולה לצמוח מתוכם הצעה חדשה לחלוטין?

קריאה:

כן.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ואז הנאמן צריך להסכים לה, או שרק בית המשפט? הנאמן עוד יכול להגיד לא נראה לי, לא רוצה, או שזה צריך לחזור לבית המשפט?

יוסף חיים זינגר:

במבנה של הצעת החוק, לכאורה, הנאמן כן יכול להגיד שהוא לא רוצה, אבל אני מניח שבמקרה הזה זה לא הגיוני כי אם הוא שם שתי הצעות, ומתוכן הנושים במשא ומתן גיבשו הצעה טובה שנראה שהם הולכים להסכים לה, כי זה מה שקרה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אני לא יודע אם טובה או לא, אולי הוא חושב שהיא לא טובה, אבל הצעה שלישית.

יוסף חיים זינגר:

הוא יכול ללכת לבית המשפט ולהגיד שהיא גרועה ובעייתית, אבל אני חושב שזה יהיה מקרה נדיר מאוד, ואם זה יקרה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זאת אומרת, הוא לא יכול לשלול אותה, הוא חייב להביא אותה לבית משפט.

קריאה:

לא. בטח.

יוסף חיים זינגר:

הוא יגיד שהוא שולל, ואז, מטבע הדברים, מכיוון שאנחנו במסלול של אישור בית המשפט, הוא יגיד לבית המשפט הבאתי הצעה ואין אישור אחר.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אבל אין אישור. מבחינתו אין הצעה בינתיים. אני מנסה להבין, אני לא בקי בזה. הוא מביא שתי הצעות שהוא חושב שכל אחת מהן היא הצעה טובה, הוגנת, יכולה לפתור. התקיים דיון בין הנושים ובסוף מעלים הצעה שלישית שהוא לא מסכים לה, הוא חושב שהיא לא הצעה טובה. מה תפקידו כאן? הוא יכול להגיד זו לא הצעה שהבאתי, אני סוגר את הדיון, את האספה; או שמאחר וכבר יש אספה, והאספה היא בעל הבית הגדול יותר, אולי, אז מה שהם אומרים הוא חייב להביא לבית משפט, ורק בית המשפט יכול לשלול החלטה? כלומר, המנדט שלו הוא לא לכנס את האספה. אם עדיין אין לו הצעה טובה, הוא לא מכנס את האספה, אבל מהרגע שכינס את האספה וקיבל את האישור, עכשיו הסמכויות יצאו ממנו, האספה היא בעל הבית הגדול. בדרך כלל, האספה בכל גוף אחר – יש מי שמכנס, הכוח שלו הוא לכנס, אבל מאותו רגע שהגוף מתכנס, הוא יכול להציע, והם גוברים עליו ורק בית המשפט יכול לשלול את זה. השאלה איך זה פועל בפועל.

יוסף חיים זינגר:

ההצעה לא מתייחסת לסיטואציה הזאת. אני לא חושב שזו סיטואציה – אני לפחות לא מכיר –שקרתה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לא יכול להיות שקרה כזה דבר?

יוסף חיים זינגר:

לא, שכבר התחילו ויש הצעה שהאספה רוצה ואז פתאום הנאמן אומר אני לא רוצה את זה?

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לא, כי הוא חושב שזה לא טוב, ועובדה שהוא לא הביא אותה. יכול להיות שהוא יכול להגיד חשבתי עליה, אני חושב שזה לא טוב מהסיבות האלה. הוא לא הביא אותה. קורה שהאספה כן רוצה.

גלילה הורנשטיין:

האספה נדחית. הוא מציע לדחות את האספה. גם הנושים יכולים לבקש לדחות את האספה. לא סוגרים את האספה, אין פה סגירה. יש פתיחה, ואין סגירה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ואז?

גלילה הורנשטיין:

ואז, כמו שהוא אמר, מנהלים משא ומתן, ואז מתקיים דיון נוסף באספות הנושים. הרי גם הוא לא יכול להיכנס בנעלי - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה שאני שאלתי, שאלה עקרונית – לנאמן יש עוצמה גדולה, עובדה שהוא מכנס את האספה, הוא מביא את ההצעות. באישור של בית משפט, אבל הוא מביא. בית משפט לא יוזם, הוא מביא. השאלה אם הכוח הזה ממשיך אתו הלאה, או מרגע שהוא כינס את האספה – הרי הנאמן זו האספה, ואם היא החליטה, אחרי דיון, שהיא רוצה הצעה שלישית, אדוני, זו ההצעה, אתה הנאמן לא יכול להתנגד, אין לך סמכות עלינו. היחיד שיכול זה בית המשפט, זה יבוא לבית המשפט, שצריך לאשר, ובית המשפט ישמע את הנאמן שמסביר למה לא, ויכול לפסול, אבל הנאמן כבר לא בעל הבית, אנחנו, האספה, בעלי הבית, או לא. הנאמן ממשיך הלאה, ואם הוא חושב שההצעה שהאספה מציעה לא טובה, אז הוא יכול לא לסגור את האספה, למשוך את זה ולא להביא את זה. אני פשוט לא מכיר את המערכות.

יוסף חיים זינגר:

אני חושב שהשאלה הזאת לא קורית. החידוד הזה הוא חידוד תיאורטי. כי ברגע שיש הצעה שמשתפרת – הוא הביא הצעה, או שתי הצעות - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לדעתו היא מקלקלת.

יוסף חיים זינגר:

משתפרת בעיני הנושים, אבל בסוף הנאמן רוצה שהנושים יאשרו, זה מה שהוא באמת רוצה. כשהצעה משתפרת ויש יותר היתכנות שהיא תאושר על-ידי הנושים, מבחינת הנאמן קרה דבר טוב, היא התקרבה. אני לא מכיר שהייתה סיטואציה שבה הייתה הצעה, ההצעה השתפרה או השתנתה במהלך דיאלוג מול הנושים, ופתאום הנאמן, שהוא רק מי שאמור לגבש את ההצעות ולנסות להגיע לקונצנזוס - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הוא חושב שזה לא טוב. לדוגמה, הוא חושב שלשחוק את הנכסים זה דבר לא טוב, או לקחת אשראי מבנק זה דבר לא טוב, ולכן הוא בכלל לא הביא הצעה כזאת, והם החליטו שזה כן טוב, והוא חושב שזה יגרום לנזק, זה לא יביא דבר טוב.

יוסף חיים זינגר:

אני חושב שבפרקטיקה זה לא קיים. אפשר לחדד את זה, אם רוצים, במסגרת ההצעה, אבל אני לא בטוח שיש בזה צורך פרקטי.

גור בליי:

הוא ממילא כפוף לבית משפט. במובן הזה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

בית המשפט זה סיפור נפרד. אם הוא בעל הבית, נניח כמו יושב-ראש ועדה – בישיבה הקודמת לא הייתה לי גמירות דעת, אז לא סגרתי ולא אישרתי ונדון בזה בפעם אחרת. אז לא. אז השאלה היא אם הנאמן הוא כמו זה, או שהיושב-ראש הוא כמו השופט. מהרגע שהבאת, הוועדה היא בעל הבית. נתת לה את הסמכות, עכשיו מה שהיא מחליטה, זו ההחלטה שלנו שהשופט צריך לאשר, אבל אתה כבר לא צד בעניין. אתה צד רק כשאתה יכול להסביר לשופט למה אתם חושבים שזה לא טוב כמו כל אחד אחר, אבל לא מעבר לזה; או שאתה עדיין בעל הבית ואתה יכול להגיד אני לא סוגר את הישיבה, נקיים דיונים וכולי. כלומר, הוא עדיין בעל הבית. אני לא יודע איך זה בפרקטיקה. זה נראה כאילו עד היום לא היו שום פירוקים. ככה זה נראה.

עופר שפירא:

רוב העניינים האלה נפתרים לפני האספות. הרי הנאמן עובד לשם גיבוש הצעת הסדר, והמטרה שלו היא לגבש הצעת הסדר שעוברת. ולכן בדרך כלל בית המשפט מאשר מתווה ונותן סמכות לנאמן לערוך שינויים לקראת האספות. חלק מהתפקיד של הנאמן הוא לעשות – אם אפשר להשתמש בביטוי מהמקום – את הפוליטיקה שבין הקבוצות השונות כדי שבמועד ההסדר תגיע הצעה שיש לה הכי הרבה סיכויים לעבור, את הסוגים השונים. לשאלתך, בין מועד ההצעה המקורית לבין האספות יש קצת מקח וממכר על - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ולא הגיע אף פעם מצב שבסוף התגבשה הצעה שלישית שהנאמן לא הביא אותה כי הוא חושב שהיא לא טובה והרוב רוצה אותה? לא קורה דבר כזה?

עופר שפירא:

היו מקרים שבהם היו אספות והנאמן, או מי שגיבש את ההסדר – מקרה אחד שאני זוכר שהיה לאחרונה, לא היה נאמן בתיק של - - - וזה חזר עוד פעם לנושים. מי שהביא את התכנית העריך לא נכון את יחסי הכוחות במסגרת האספות. אבל במקרה כזה עושים - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

שם אין נאמן, אני שאלתי לגבי מעמדו של הנאמן או כוחו.

יוסף חיים זינגר:

אנחנו נבדוק. אם נראה שיש כזה, נחזור ונציע הצעה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

כדאי לדעת. יכול להיות שזה לא קרה, אבל אם זה יקרה, שנדע איך כדאי להתייחס לזה, כי אנחנו צריכים איכשהו להתייחס.

יוסף חיים זינגר:

אנחנו נערוך בדיקה עובדתית.

גור בליי:

אני חושב שצריך לבדוק.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

עובדתית קודם כל, ואחר-כך נראה אם צריכים להתייחס או לא.

גור בליי:

עניין פרוצדורלי לכאורה – איפה נאמן יכול להביע את ההתנגדות שלו? הרי אחרי שזה עובר את אספת הנושים, זה חוזר לבית המשפט לאישור, ואז בוחנים את ההוגנות של הכול.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לא, זה משהו אחר, זה כבר בית המשפט. אבל אם הסמכות היא שלו, הוא יכול להגיד אני לא מוכן ואני לא סוגר את האספה ולא מביא את ההצעה הזאת לבית משפט בינתיים. נתכנס בעוד חודש, בעוד חודשיים. זה הבדל עצום שיכול להיות.

גלילה הורנשטיין:

זה מה שקורה.

יוסף חיים זינגר:

אנחנו נבדוק מול השוק אם יש אירוע כזה שדורש פתרון, ואם כן, נחשוב על פתרון.

עופר שפירא:

אני חושב שהחידוש המרעיש של סעיף 83 זה הלשון שבית המשפט יורה על כינוס אספות. זה לא קיים היום, אני חושב שזה גם לא מקובל במקומות אחרים. נכון להיום הביטוי הוא רשאי להורות על כינוס אספות, ובמונח רשאי מקופלת תורה שלמה שבית המשפט היום רואה את עצמו לא כחותמת גומי או עובד אצל אחרים, אלא שהפרוצדורה נכון להיום היא שמוגשת תכנית לאישור פרלימינרי על-ידי בית משפט. בית המשפט לא מקבל החלטה עבור הנושים, אבל הוא בוחן את הסבירות ואת האפשרות ליישם את התכנית הזו בכלל, ואז הוא מאשר להביא אותה להצבעה, יש לו סמכות. הלשון יורה על כינוס אספות, להבנתי, בכל הכבוד, היא לשון לא נכונה, היא הופכת את בית המשפט לחותמת גומי, ובפרדוקס, היא הופכת את בית המשפט לבעל סמכות פחותה מסמכותו של הנאמן. הנאמן יכול להחליט אם הוא מביא את התכנית להסדר או שלא, הניסוח הזה מותיר את בית המשפט רק כחותמת גומי.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה אתה רוצה שיהיה כתוב, רשאי להורות?

עופר שפירא:

רשאי בשני הסעיפים, גם ב-83(א) וגם ב-83(ב). בהקשר של 83(ב) - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אם יהיה כתוב רשאי להורות, זה יותר חזק מאשר יורה? זה הפוך על הפוך.

עופר שפירא:

רק כדי ליישר עם הנוסח הקיים, הנוסח הקיים אומר שלבית המשפט הוצעו פשרה או הסדר בין החברה לבין נושיה ובין בעלי מניותיה ובינה לבין סוג פלוני שבהן, רשאי בית המשפט על-פי בקשה של החברה או נושיה להורות על כינוס אספות. לביטוי הזה כבר יש פרשנות בפסיקה ועושים בו שימוש לצורך אותה בחינה פרלימינרית על-ידי בית המשפט. הנוסח הקיים שמחייב את בית המשפט להעביר לאישור הנושים כל תכנית שהוצעה לו מייתר לחלוטין - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה אומר שכתוב יורה, הכוונה שבית המשפט חייב. כשקראתי את זה, לא הבנתי שביורה הכוונה שהוא חייב, אלא הכוונה שיש לו סמכות.

עופר שפירא:

זה כפוף ל-(ג).

יוסף חיים זינגר:

זו הכוונה. נכון, זה כפוף ל-(ג).

גור בליי:

זה כפוף ל-(ג). זאת השאלה, אתם רוצים לומר ש-(ג) הוא לא מספיק רחב.

עופר שפירא:

סעיף (ג) מתייחס למקרה קונקרטי מאוד של ניצול לרעה. נצא מנקודת הנחה שחלק ניכר מהתכניות שמוגשות, מטרתן לא ניצול לרעה. עדיין, לבית המשפט יש סמכות, שיקול דעת, לראות את התכנית הזאת ולשקול אותה. יותר מזה, בצד החוקי המהותי, ברגע שקובעים שבית המשפט יורה על כינוס אספות, הסעיף מיותר לחלוטין, אפשר פשוט להגיד שהנאמן יכנס אספות. זה לא צריך לעבור דרך בית משפט. בית המשפט לא יכול להיות חותמת גומי. אני רוצה להגיד עוד מילה לגבי למה צריך את זה גם ב-(ב). נכון להיום, חלק ניכר מההסדרים הם הסדרים שיש בהם פגיעה, לפחות בצד הקנייני, המהותי, בזכויות של בעלי המניות. הרבה מההסדרים כוללים המרה של חוב למניות. זאת אומרת שהזכויות של בעלי המניות משתנות. אפשר לקבוע, כפי שנקבע פה, שאם החברה היא חדלת פירעון, אז לא סופרים בכלל את בעלי המניות ולא צריך לשמוע אותם, למרות שהמשמעות המהותית היא שעושים איזושהי פעולה שבהגדרה פוגעת בבעלי המניות. אני חושב שלפחות היה רצוי לכתוב בסעיף (ב) רשאי – ממילא לא מכנסים את האספות, אבל לפחות שהם יוכלו להגיע לבית המשפט לטעון את הטענות באותו דיון פרלימינרי. אחרת לנאמן יש סמכות לבטל את המעמד של בעלי המניות, אולי אפילו לקחת להם את הקניין בחברה, בלי שקולם נשמע, לא בבית המשפט, ואין להם גם אספות.

קרן רייבך סגל:

קרן רייבך סגל מעמותת CFOS. אני רוצה לחזק את מה שעופר אמר ולהגיד ששיקול הדעת של בית המשפט, בשונה מההערה לגבי ניצול לרעה, זה לא באמת בחינה מהותית, אלא בחינה מלמעלה לראות את הוגנות ההסדרים – אם אין פה משהו שמקפח קבוצה אחת על חשבון קבוצה אחרת, אם אין פגיעה שהיא לא מידתית בקבוצה אחת לעומת קבוצה אחרת, למשל בבעלי מניות, כדי להעדיף קבוצה אחרת. יש הסתכלות מלמעלה על ההסדר לראות שהוא הסדר ראוי. לכן העובדה שיש כאן שיקול דעת, לפחות על פניו, של בית המשפט, היא נכונה, ואפשר, לדעתי, להגיד שסעיף (ג) יהפוך להיות רשימה של מתי לא מביאים את זה להצבעה – אם זה מקפח, אם יש פה חוסר הגינות, אם יש פגיעה שנראית לא הוגנת. בית המשפט יכול להורות לתקן ואז להעביר להצבעה. אנחנו חושבים שסעיף (ג), כמו שהוא כתוב כרגע, מצריך רף דרקוני מבית המשפט של ניצול לרעה, ולא להפעיל שיקול דעת של דברים שנראים למעלה מההסדר ויכול לתקן את ההסדר. לא נרצה שתהיה העברה אוטומטית של כל הסדר להצבעה, ואז זה יחזור כי ההסדר לא יאושר. אנחנו רוצים להביא את ההסדר לרמת בשלות שיהיה סיכוי להצלחה של אותו הסדר בהצבעות הנושים. לכן זה תפקידו של בית המשפט.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אם נכתוב רשאי, גם כן יש בזה מגרעות מסוימות.

יוסף חיים זינגר:

צריך להגיד פה כמה דברים. אחד, הנאמן, מראש, כשהוא מגיש את ההצעות, הוא פועל תחת פיקוח בית משפט, ולכן זה לא שהנאמן חזק יותר. הנאמן, לאורך כל הדרך, פועל - - - בית המשפט. כלומר, כשהוא מגיש הצעה, בית המשפט תמיד יכול להגיד לו כמפקח עליו שזו הצעה לא טובה. הסמכות של בית המשפט על הנאמן היא מובנית, הוא כל הזמן בפיקוח בית המשפט.

קרן רייבך סגל:

אבל ספי, מתי בית המשפט - - -

יוסף חיים זינגר:

רגע. שתיים, תיכף נגיע לסעיף קטן (ג), בית המשפט בודק גם שההצעה מוגשת בהתאם לכל הפרוצדורה, כלומר, שיש בה את כל המידע הרלוונטי, את כל מה שצריך לצורך הנושים. אם זה לא נמצא, אז הוא לא יאשר את זה כי ההצעה לא הוגשה כמו שצריך. זה גם דבר שבית המשפט שוקל. שלוש, ניצול לרעה – אני חושבת שזה מה שהפסיקה היום אומרת. כשאנחנו מדברים בשלב האישור הראשוני של בית המשפט להעלות לאספות – לא בשלב האישור השני – לעצור את הנושים מלהביע את עמדתם על ההסדר – בית המשפט מפעיל את שיקול הדעת שלו במשורה כי מה שהוא מחפש במהות הם מקרים שבהם הוא חושב שלהעלות את זה לאישור הנושים לא יביא לתוצאה הוגנת. לכאורה, בעלי העניין הם הנושים וצריך שהם יחליטו מה טוב להם. אז בית המשפט צריך לעצור מלהעלות את ההצעה לאישור הנושים כשהוא חושב שהתוצאה של העלאת ההצעה לאישור הנושים תביא רק לפגיעה כי היא תיצור איזשהו לחץ, מערבולת, או משהו לא הוגן ולא ראוי.

הניסוח של סעיף קטן (ג) בדיוק לזה מכוון. הוא מכוון למקרים שבהם בהצעה יש ניצול לרעה, כלומר אתה מביא את ההצעה כי אתה מעדיף קבוצה אחת ואתה לוחץ את הקבוצה השנייה, או משהו אחר. אומנם שינינו את הניסוחים, ובמקום לכתוב רשאי, כתבנו שהוא צריך וכתבנו מה השיקולים שהוא לא יביא, אבל במסגרת השיקולים של מה שהוא לא יביא, אני כן חושב שאנחנו משקפים את הפסיקה הקיימת, וכן מכוונים נכון את בית המשפט למקרים שבהם נכון להביא. הכלל צריך להיות להעלות לאישור הנושים, החריג הוא לא להעלות כשיש חשש שההעלאה לא תביא תועלת, אלא תביא פגיעה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זאת אומרת שבסעיף (ג) אתה מעמיס את כל הדברים האחרים. אם בית המשפט חושב שההצעה הזאת היא לא הוגנת – לא שיש ניצול, היא לא הוגנת – או שאין לה סיכוי לעבור בגלל שלא לקחו בחשבון כל מיני אינטרסים, כל זה יכנס בסעיף (ג)?

יוסף חיים זינגר:

מה זה לא הוגנת? אם היא לא הוגנת, מישהו אחד מקבל יותר ומישהו אחר מקבל פחות, אז האספה הזאת תתנגד.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

למה, אבל אולי המישהו הזה הוא קטן. אז אין לו כוח להתנגד.

יוסף חיים זינגר:

נכון. בדיוק, ואז יש פה ניצול לרעה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

או אם בית המשפט שומע מהנאמן שהוא מגמגם שהוא לא ישב עם אלה, והוא עוד לא ישב עם אלו, הוא עוד לא ישב עם אלה.

יוסף חיים זינגר:

אז אין פה את מלוא המידע. לא נעשתה עבודה מספיק יסודית לגיבוש ההצעה, זה לא בשל.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

איפה כל זה נכנס? זה יכול להיכנס לסעיף (ג)? אם אתה כותב יורה, הכוונה היא שמהרגע שהנאמן שם הצעה, או שתי הצעות, אוטומטית – ככה אמרתם לי – בית המשפט חייב לאשר את זה, אלא אם כן סעיף (ג), שהוא חושב שיש כאן ניצול לרעה. יש דוגמאות שבית המשפט חושב שזה עדיין לא ראוי, לא מתאים להביא את זה, זה לא מוכן מספיק – בלי קשר לניצול לרעה, אלא אם כן במילים ניצול לרעה אתה מכניס את כל התחלואים, ואז זה בסדר.

יוסף חיים זינגר:

אם זה מקרה שזה לא בשל, הוא לא עשה מספיק עבודה. מה שבית המשפט אומר לנאמן, אל תביא עדיין הצעות, תמשיך לנהל משא ומתן.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אבל הוא שם הצעות.

יוסף חיים זינגר:

הוא כל הזמן פועל תחת פיקוח בית המשפט.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה המשמעות של יורה? מה הכוונה יורה לוועדה?

יוסף חיים זינגר:

יורה אומר שאחרי שבית המשפט הגיע למסקנה שמבחינת הנאמן הוא עשה נכון שהוא שם הצעה, ההצעה בנויה בצורה נכונה, אין בה בעיה, לא חסרים בה רכיבים, והגיע המועד להגיש את ההצעה, אבל ההצעה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

והיא לא פוגעת לרעה, וכולי. אז למה אתה מבליט דווקא את הנושא של ניצול לרעה, ואתה לא מבליט את הדברים האחרים? שוב, זה אותו דבר, אם אתה מבליט רק דבר אחד, זה אומר שרק על סמך הדבר הזה יש לו סמכות לא לאשר להביא.

גלילה הורנשטיין:

יש לו שיקול דעת גלום.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אבל בהיבטים אחרים לבית המשפט אין שיקול דעת, זה מה שאומרים פה.

יוסף חיים זינגר:

לא זו הייתה הכוונה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אלא אם כן אתה מעמיס בניצול לרעה את הכול, או שלחילופין עושים פה איזשהו שינוי.

יוסף חיים זינגר:

אני בעד לפרט.

גור בליי:

יש לי איזו מחשבה, אני לא יודע אם היא עונה על הבעיה. הרי בכל מקרה האישור הסופי יחזור לבית המשפט. אנחנו באישור הראשוני. בסוף תהיה לבית המשפט את המילה האחרונה. עד כמה שאני מבין, פה אנחנו מדברים על סיטואציה שבה העלאה של זה לאספות הנושים תהיה נזק.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

נזק, או סתם מלחמת עולם, או סתם להטריח וכולי. אם בית המשפט עדיין לא מרגיש.

גור בליי:

אז אולי במקום להגיד יהיה ניצול לרעה, להגיד שב-(ג) יהיה על אף הוראות אלה, אם מצא בית המשפט כי יש בעצם העלאת ההצעה – אני מדבר על עצם ההצעה לאספות הנושים – משום פגיעה בהליכי חדלות הפירעון.

קריאה:

לא.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

לא. לא.

שלום לרנר:

אם נקבל את ההצעה של עופר לא צריך את סעיף קטן (ג) בכלל. אני חושב שההצעה של עופר טובה.

קריאה:

רק אם אפשר הערות פרקטיות, פשוט להבין את המצב - - -

גור בליי:

להוריד לגמרי?

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ברגע שאתה כותב שרשאי בית המשפט, אז מכל השיקולים.

שלום לרנר:

אז לא צריך את (ג).

גור בליי:

אבל אז זה רחב מאוד, זה רחב מדי.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

רק רגע. בואו נשאל את ספי – למה שיניתם? אני מבין שעד היום היה רשאי. אתם החלטתם לשנות ולכתוב יורה והוצאתם מקרה אחד. מה עמד מאחורי המחשבה שלכם? יכול להיות שגם לצד הזה יש סיבות למה לא לתת לבית המשפט רשאי.

יוסף חיים זינגר:

הרעיון היה כפול. הראשון הוא להבנות את שיקול הדעת של בית המשפט, ו-ב' זה גם לשקף את מה שקורה בפועל. כי ברירת המחדל היא שכשיש הצעה, מעלים אותה. כשיש הצעה – שהיא בשלה, שהיא כתובה נכון, שהגיעה העת – מעלים אותה. שיקול הדעת העיקרי צריך להיות אצל הנושים. אני כן מקבל מההערות שהניסוח שניסחנו היה מצומצם מדי, ואולי דברים שחשבנו שהם ממילא, לא מספיק כתובים וצריך להדק אותם. נראה לי שההצעה ברוח ההצעה של גור היא הצעה טובה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה מעדיף לפרט יותר ב-(ג) מאשר לבטל את (ג) ולשנות ב-(א) לרשאי? אתה מעדיף את זה כך?

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

אודות משרד עו"ד נועם קוריס ושות'

·                    עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה







·         עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה·         עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה·         עו"ד נועם קוריס - הערכה·         עו,ד נועם קוריס - המלצה והערכה·         עו"ד נועם קוריס - הערכה והמלצה·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - ניופאן·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - תודה מאגודת לתת·         עו"ד נועם קוריס - תודה מלא לאלימות נגד נשים·         עו"ד נועם קוריס - תודה מכן לזקן·         עו"ד נועם קוריס - הערכה והמלצה·         עו"ד נועם קוריס - יורוקום·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - תודה מעמותת ילדים בסיכוי·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - טיב שתיל·         עו"ד נועם קוריס - טיב שתיל·         עו"ד נועם קוריס - הערכה והמלצות·         נ. קוריס ושות' - שירותי גבייה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         נועם קוריס - התאחדות הסטודנטים בישראל·         עו"ד נועם קוריס - התאחדות הסטודנטים בישראל·         עו"ד נועם קוריס - דוד צ'פניק ובניו·         עו"ד נועם קוריס - ג.ג טלקום בע"מ·         עו"ד נועם קוריס - גולדפרב פתרונות תקשורת ותדמית·         עו"ד נועם קוריס -מכתב המלצה·         עו"ד נועם קוריס - אוניברסיטת בר אילן·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - הוצאה לפועל·         עו"ד נועם קוריס - פיצוי כספי לטייס שפוטר·         נ. קוריס ושות' - האיגוד הישראלי לשחמט·         נ. קוריס עורכי דין בחוויה בלתי נשכחת בקידום אתרים·         עו"ד נועם קוריס - עיריית אשדוד·         עו"ד נועם קוריס - כתבה





אין תגובות:

פרסום תגובה