יום שני, 5 באוקטובר 2015

סילוק על הסף של תביעתו של אריה שפר מול עו"ד נועם קוריס...

סילוק על הסף של תביעתו של אריה שפר מול עו"ד נועם קוריס...

בית המשפט הנכבד מתבקש לסלק על הסף את כתב התביעה הרשלני והמוכחש שבתיק, בין היתר לאור העדר עילה והשתק פלוגתא, לאור גם שהתביעה הינה 'תביעת שרשרת' המהווה 'תקלה ציבורית' כפי שיפורט בהרחבה וניכר שאין דרך חוקית לדון בכתב התביעה כפי שהוגש, והכל כפי שיפורט כדלקמן:
להבדיל מההגנות שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965 אותן יש להוכיח במהלך ניהול משפט ולגביהן ניתן לבית המשפט שיקול דעת נרחב במתחם הסבירות (ולגביהן כבר הוכיח המבקש את אמיתות דבריו במסגרת הליכים אחרים שעוד יפורטו, ולא מוטל עליו להוכיח שוב כאן את האמיתות בדבריו, שממילא מרביתן מוכחות כאן שוב אגב אורחא), שהרי שסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, נותן חסינות מוחלטת לפרסומים נשוא התביעה אודות תכתובות משפטיות ומאיין בכל מקרה כל אפשרות לדיון בתביעת לשון הרע שהגיש שפר וכפי שהוגשה, אף ללא צורך בהוכחת אמיתותם גם בהליך שבפנינו.
          "פרסומים מותרים
13.   לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
 (5)   ... פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור...
 (7)  דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5)..
 (9)  פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;
 (11) פרסום נכון והוגן - מלא, חלקי או תמציתי - של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או (10)."
יהא זה נכון לסלק את התביעה הרשלנית על הסף ולחסוך את המשך ההתדיינות המיותרת בה כאשר תוצאות הדיון בתביעה שלפנינו ידועה מראש ונועדה לסילוק על הסף. ורק לשם הזהירות מתבקש בית המשפט הנכבד להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה, עד לאחר ההחלטה בבקשת הסילוק על הסף.
התכתובות המשפטיות, "הפרסומים" בתביעת שפר אינם יכולים לשמש עילה
1.       הנספחים שצירף שפר כ'פרסומים' שחובה לצרף בתביעת שלון הרע אינם נחזים להיות יותר מאשר תכתובות משפטיות בהקשר לתלונה אחת שהוגשה נגד שפר למד"א, בקשר עם הבקשה למניעת הטרדה מאיימת נגדו ובקשר עם ההליכים המשפטיים נגדו ומול מד"א.

2.       יודגש כבר עתה ולמעלה מן הצורך, ש'התכתובות' שצירף שפר הינן ממילא תכתובות מזוייפות אשר לא מתנוסס עליהן תאריך ולא ניתן לראות מאיזה כתובת מייל נשלחו ואל איזה כתובת מייל הגיעו, אך מכיוון שממילא יש לסלק את התביעה על הסף ואין צורך גם בהוכחת זיוף זה, בכדי לסלק את כתב התביעה הרשלני על הסף.

3.       המבקש סבור, שלאור שהתכתובות נשוא התביעה הוחלפו במסגרת הליך משפטי, הרי שאין האמירות ההדדיות במסגרת ההליך המשפטי יכולות לשמש מושא לדיון משפטי נוסף ונפרד וכפי שקבע בית המשפט העליון בעוד עניין דומה ברע"א 1104-07 עו"ד חיר ואח' נ' עו"ד גיל ואח', (פורסם בפסק דין), כדלקמן:

"סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" (ראו אורי שנהר דיני לשון הרע 191 (1997)). אחת מן ההגנות המוחלטות - זו הקבועה בסעיף 13(5) לחוק - מתירה פרסום הכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפני גורם שיפוטי. ניתן לומר כי המונח "הגנה מוחלטת" יש בו חוסר דיוק מסוים שהרי ההגנה מותנית בהתקיימות התנאים הנקובים בסעיף. אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב (ראו רע"א 3614/97 אבי-יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 67-66). משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי. במובן זה מדובר ב"הגנה מוחלטת" (ראו גם דנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל, תק-על 2003(2) 341 (2003)). וכפי שנאמר באחת הפרשות:
עיון בסעיפיו המשניים של סעיף 13 לחוק מלמדנו כי כל שביקש המחוקק בסעיף זה, הוא להעניק זכיה מוחלטת לפרסומים הנוגעים לתחום תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ורשויות רשמיות (ע"א 211/82 נאנס נ' דר' פלורו, פ"ד מ(1) 210 (1986)).
8.        ההגנה הבלתי-מתפשרת על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13 כרוכה בוודאי במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפרסום. אין ספק שעשוי ליהנות מן ההגנות שבסעיף 13 גם מי שבמובנים רבים - מנקודת מבט פרטנית - אינו ראוי להגנה. אולם נקודת המבט של סעיף 13 אינה מצטמצמת למקרה הספציפי. הסעיף נועד להגן על שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי, כאשר חלק מסעיפי המשנה - וסעיף-קטן (5) בכללם - מתייחסים לפרסומים שנעשים על-ידי רשויות השלטון או תוך כדי פעילותן. סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי. עמד על כך השופט מצא בדנ"א חטר-ישי הנ"ל:
החסינות שסעיף זה [13] מעניק לפרסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו [המוחלטות], והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האינטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שיפוטי, ידו של האינטרס האחרון על העליונה. הרציונל לכך הוא, כאמור, להבטיח שנושא המשרה המעין-שיפוטית יאמר דברו ללא מורא וללא חשש מפני תביעות עתידיות בגין הוצאת דיבה (שם, בפס' 6).
יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בוודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו ע"פ 53/49 וייל נ' היועץ המשפט, פ"ד ג 93, 103-104). לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88).
9.        התפיסה שהביעו כמה משופטי בית המשפט המחוזי היא שיש לקרוא לסעיף 13(5) לחוק סייג הנוגע לתוכן הפרסום. סייג זה מתמקד בשאלה האם ההתבטאות הדיבתית קשורה לדיון המשפטי ומשרתת אותו או שמא יסודה ברשעות ובזדון. יובהר מיד כי דרישה שלפיה הפרסום ייעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" נכללה במקור בחוק, אך נשמטה ממנו על-פי הוראת סעיף 7 לחוק לשון הרע (תיקון), התשכ"ז-1967. מכאן ניתן לכאורה ללמוד שהמחוקק במפורש ביקש למנוע בירור תוכני באשר לקשר שבין התבטאות שנאמרה תוך כדי דיון משפטי לבין נושא הדיון...
לאור תיקון החוק, ההגנה שבסעיף 13(5) חלה על כל דבר שנאמר תוך כדי דיון משפטי, וכי יש להסתפק בכלים האחרים העומדים לרשות המערכת כדי להתמודד עם התנהגות בוטה מצד בעלי דין ופרקליטים."
וראו גם עפ  364/73 שלמה זיידמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), כדלקמן:

"האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה. הנה-כי-כן, גם צעד מוקדם של סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט העתיד לבוא הוא במסגרת החיסוי. על כך נאמר בהולסברי, מהדורה שלישית, כרך 24, ע' 49, סעיף 89: הזכיה משתרעת לא רק על מילות דיבור אלא גם על מסמכים המשמשים כהלכה והמוכנים בדרך הרגילה לשימוש בהליך המשפטי."

וראו גם ת.א. 57646/99 עו"ד וינברג נ' עו"ד כהנא (מצ"ב ומסומן 1').

"(1) הגנת סעיף 13(5) לחוק, שלפיה פרסום שנשעה תוך כדי דיון בפני אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, באה להגן על האינטרס הציבורי שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה. (2) ההגנה המוחלטת המוענקת בסעיף 13(5) לחוק נתונה גם לעורך דין המופיע בפני בית המשפט והיא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכלשלב משלביו השונים, לרבות על כל פניה בכתב ועל כל מסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט. ההגנה חלה על כתבי-טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט ואפילו על מסמכים כאלה המוחלפים בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית-המשפט. היא חלה גם על מסירת סיפור המעשה לעורך הדין לשם הכנת עדות שתוגש לבית המשפט עתיד לבוא. החיסיון וההגנה שבסעיף חלים גם על מסמכים שלא הוגשו לתיק בית המשפט. כשיש להם זיקה ממשית לתביעה ושנעשו במסגרת מילוי תפקידו של עורך הדין."

זהות נושאי התכתובות המשפטיות, "הפרסומים", בתביעת שפר להליכים המשפטיים
4.    אף מכתב התביעה הרשלני של שפר בעצמו ניתן להיווכח, שהבקשה למניעת הטרדה מאיימת שהוגשה בה"ט 53335-05-14 עו"ד קוריס נגד שפר, הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן נגד שפר והפרוטוקולים והחלטת בית המשפט לאחר הדיון במעמד הצדדים שהותירה את הצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד שפר גם בהסכמתו ושאותם הסתיר שפר בתביעתו, מלמדים כשלעצמם לכל הפחות שתביעתו של שפר כפי שהוגשה מבקשת לדון רק בעניין התכתובות שהנן חלק מההליך המשפטי בה"ט 53335-05-14 קוריס נ' שפר.
5.    שפר בחוסר תום לב, לא צירף לכתב התביעה את נספחיה של הבקשה שמלמדים בין היתר על דבריו של שפר עצמו:" עד שאני עולה על האופנוע של מד"א ונוסע אליך, על הדלק של מד"א, להביא לך .. באופן אישי, אתה מתחבאמה, עד כדי כך אני מפחיד אותךלא תיארתי לעצמי."
6.    בשיטת הכזב בה הוא נוהג המשיך שפר ולא צירף גם את הנספחים מכתבי בי הדין שמלמדים שתוך עתירת סמלי מד"א וכמייצגה לכאורה גם פרסם את ההודעות הבאות כנגד עו"ד "נשיקות כפרה, ואל תיתן שיורידו לך את הקוקו. את זה אתה לשמור שהחבר'ה בכלא ישתמשו  להחזיק אותך לפנק ולהתפנק", "רק תעבוד קצת על כושר, יצאה לך בטנונת קטנה", "הביצים שלך בידיים שלי ביג טיים", "אתה מפנק אותי יותר ויותר", "בהחלט בועט לו יופי בתחת, לפני כולם". "אם שמת לב, אני גם לא מאיים, אלא ישר פועל", "אני זה שנותן את הבום הסופי בראש העקום הזה שלך.", "אמרתי לך ברוך הבא לגיהנום, תן לי לקיים", "חמוריקו, אנחנו מארגנים לך קבר מפואר", "ואני יש לי תכונה כזו, כשמישהו מטריף אותי, אני נתפס עליו עד הסוף.", "השעון מתקתק - תיק תק, תיק תק", "לא הבנת עם מי הסתבכת הפעם, לא התחלת להבין אפילו." "הביצים הקטנות שלך בידיים שלי, הגענו למצב שבו אני לוחץ- אתה קופץ", "הביצים שלך בידיים שלי ביג טיים", "אתה מפנק אותי יותר ויותר", "לא תקעתי אותך על צלב", "אתה מתגרה", "שאחד כזה בא ברוב טיפשותו ושם את הגוגלך שלו בידיים שלך", "אין להם ביצים...", "עו"ד נועם קוריס נכשל בהסתרת זהותו וערוותו", "שמת את הביצים הקטנות שלך בידיים שלי", "אני לא יורד ממך. הבטחתי ואני אקיים, ושום תביעה, איומים או מה שלא יהיה, לא יעזור לך. אתה גמור, יא חמור.", "מה אתה מתקפל ככה? רק התחלנו להינות. רבאק. אל תעשה לי את זה בבקשה. התחלתי כמו גבר", "יש כרגע לפחות עורך דין אחד שיושב והביצים רועדות לו", "פושע נאצי", "חזיר", "חמור", "שפן", "אוכל נבלות", "שורש הרע"
7.    שפר אף נמנע מלצרף את הפרוטוקול מהדיון (ולמשל שורה 30, עמוד 18 בפרוטוקול הדיון מיום 13.7.2014) שם שפר הודה בין היתר, לגבי סצינת אונס מפורטת בה איים על המבקש"לשאלת בית המשפט איך יפגעו בו, אני משיב: יפגע בו בצורה מינית" ואת ההחלטה בתום הדיון שהותירה את הצו למניעת הטרדה מאיימת נגד שפר על כנה.
מצ"ב הנספחים שהוגשו במסגרת הבקשה למניעת הטרדה מאיימת מסומנת 2'
מצ"ב קובץ מדגמי של מיילים ופרסומים נוספים שפרסם שפר ואשר צורפו לכתבי בי הדין בהליכים המשפטיים מסומנים 3'
מצ"ב הפרוטוקול וההחלטה במעמד הצדדים מסומנים 4'
8.    למעלה מן הצורך יאמר, שאותן התכתובות לגביהן הגיש שפר את תביעתו מהוות גם חלקים מההליך המשפטי בתביעתו של עו"ד קוריס נגד שפר, בת.א.36370-05-14 שם מתנהלת תביעה נגד שפר בסכום לצורכי אגרה של 1,215,000 ₪ לגבי השלכות המעשים של שפר, בין היתר לפי העוולות בתביעה: הסתה לאלימות, פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית, נזיקית, זכויות יוצרים, תיאור כוזב, עוולות מסחריות, חוזית, כספית, הוצאת דיבה, עשיית עושר ולא במשפט, נגישה, רשלנות, גניבת עין, הפרת סימן מסחרי, שקר מפגיע וכו'.
9.    ממילא התכתובות שבבסיס כתב התביעה כאן חסינות גם לאור שהינן חלק מההליך המשפטי בת.א. 36370-05-14, כפי שאפשר ללמוד מכתב התביעה נגד שפר עצמו.
מצ"ב העתק התביעה נגד שפר מסומנת 5'
10.ייאמר לשם הזהירות שמאות עמודי הנספחים המוכחים את פרסומיו של שפר בחסות מד"א מצויים בנט המשפט ופתוחים לציבור בת.א. 36370-05-14 וממילא לא מצורפים שוב כנספחים לבקשה כאן גם לאור שבהתאם לדין די בכך שהעניינים מוזכרים בכתבי הטענות ואף אין חובה להוכיחם, בכדי לזכות לחסינות המוחלטת שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965.
11.ייאמר, שבמסגרת ההחלטות המשפטיות בה"ט 53335-05-14 כבר הוכרעו גם מספר פלוגתאות בין הצדדים ואין לאפשר למשיב לחייב את בית המשפט הנכבד לדון בהן שוב, ובין היתר קיים השתק פלוגתא לגבי העובדה שהמשיב הטריד בצורה מאיימת את המבקש ועל כך שבמסגרת בקשת סעד זמני נגד המשיב בת.א. 36370-05-14 הוא נאלץ להסיר חלק מפרסומיו המפרים.
12.מלבד החסינות המלאה על התכתובות נשוא התביעה לאור היותם חלק מההליכים המשפטיים בין עו"ד לבין שפר, הרי שהתלונות שנשלחו למד"א חסינות כשלעצמן מפני טענות לשון הרעבהיותן תלונות וממילא התלונות שתיארו את הבקשה וההחלטות שצורפו אליהן הוגשו במייל בלבד ובאופן סביר ולמעלה מהצורך אף דיסקרטי, ולמד"א בלבד.
13.נזכיר לעניין החסינות הנפרדת של עצם הזכות להגיש התלונה למוסד מבוקר, שמד"א נוסדה ומתקיימת לפי חוק מגן דוד אדום, התש"י 1950  ושהנה אגודה החתומה בצורה עצמאית על אמנות בינלאומיות (אמנות ג'נבה מהשנים 1929 ,1906 ,1864 ו־- 1949) ואף המבוקרת בעצמה על ידי מבקר המדינה בהתאם לחוק מבקר המדינה, התשי"ח  (נוסח משולב) 1958.
14.מלבד יתר החסינויות בהן דנו ושבהן עוד נדון, הרי שלאור שהתכתובות נשוא התביעה שימשו תכתובות משפטיות טרם הגשת תלונה רשמית למבקר המדינה בעניינו של שפר ומד"א, כך שגם התלונה בפני מבקר המדינה נחשבת ממילא כחסינה מפני תביעת שפר.
מצ"ב התלונה בעניין למבקר המדינה מסומנת 6'
15.ייאמר, שעו"ד עדיין שומר על זכותו להגשת תביעה משפטית נוספת נגד מד"א ושפר וממילא החסינות של התכתובות נשוא התביעה מדברות בעד עצמה ומלמדת על כוונה למיצוי זכויותיו המשפטיות של עו"ד, כחלק מהתכתבות משפטית, גם כנגד מד"א ובעניינו של שפר, בין היתר בתלונות לחברות האחרות באמנת ג'נבה הרלונטית, לצורך בדיקתן והדיון בהן בביה"ד בהאג או בכל מוסד שיפוטי או מעין שיפוטי אחר שיידרש לעניין.
16.ייאמר גם, שהמשיב ככלל מטיח שוב ושוב במבקש שהינו עו"ד של חב' איקיוטק (ולפעמים המשיב טוען בכזב שמדובר בבעלים) וממילא המבקש כלל אינו קשור לאיקיוטק ואף לא מייצג חברה זו מאז אוקטובר 2014, מה גם שלגבי האירוע מיום 10.4.2014 מחוץ למשרדו של המבקש, בו אין מחלוקת שהמבקש כלל לא נכח, הרי שכדבריו בפני בית המשפט כפי שצוטטו, הרי שלקוחותיו לשעבר של המבקש התלוננו בפניו במסגרת בקשה לקבל מעמו שירות משפטי בנושא, ואף הגישו לבסוף על ידי באי כוח אחרים, גם הם תביעה כספית כנגד שפר, בתיק בן אופק נגד שפר בת.א. 36370-05-14, וכן הוגשו על ידי הלקוח לשעבר בן אופק ואמיר גנס גם קובלנות פליליות כנגד שפר באמצעות עורכי דין אחרים, אשר את כולם היה על שפר לצרף לתביעתו ואשר כולם ממילא מהווים הליכים משפטיים המעניקים חיסיון נוסף לתלונותיו של התובע שכנגד.
17.ייאמר שממילא לצורך סילוק כתב התביעה שלפנינו על הסף, ולאחר שאין מחלוקת שהדברים נטענו במסגרת כתבי הטענות כטענה, שממילא אין לדרוש מעו"ד להפר את החיסיון ללא אישור לשכת עורכי הדין ואף ללא כתב ויתור סודיות רפואי של העובדת ובכלל, לגבי עוד פרטים מזהים על האישור הרפואי על הפינוי לאיכילוב, של העובדת הנוספת ממשרד העו"ד, שהתלוננה על שפר לגבי האירוע הנוסף מחוץ למשרדו של המבקש, ואף צירפה את האישור הרפואי תוך הסרת פרטיה המזהים ממנו, באישור בית המשפט, כבר אל תיק ההטרדה המאיימת.
18.לשם הזהירות המוגברת ייאמר, שנגד שפר התנהל הליך משפטי נוסף ואף ניתן גם באותו עניין צו נוסף למניעת הטרדה מאיימת, לאחר דיון במעמד הצדדים, לאור בקשתה של עו"ד יעל תותחני נ' שפר והראיות שהציגה בהליך שם בדבר התנהגותו הפסולה של שפר, שגם אותן מיאן לצרף לכתב התביעה שהגיש.
סילוק על הסף
19.דינה של התביעה שבפנינו והתוצאה המשפטית לגביה ידועים מראש והינם סילוק על הסף, כך שמוטב לסלק את התביעה על הסף, טרם ימשיכו ויתעצמו הוצאות הצדדים בקשר עם תביעת סרק זו שתוצאתה ידועה מראש, ראו תא (ת"א) 47030-07 מטרכטנברג סימון נ' עו"ד ליאור שפירא (פורסם בנבו):

"כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש (ע"א 163/84 מ"י נ' חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, (8)"

20.מכל כיוון בו תבחן התביעה כפי שהוגשה יתברר שאין מנוס פרט לסילוקה על הסף.

21.יש לסלק את התביעה על הסף למשל לאור שהתביעה אינה מראה עילה נגד המבקש אשר כל עניינו היה בהתכתבויות משפטיות ובכלל כמצוות תקנה 13 בתקנות סדרי הדין, התשמ"ד 1984 קובעת, כך :

"13. כתב התביעה צריך שיראה כי הנתבע יש לו, או טוען שיש לו, ענין בנושא התובענה ושיש מקום לחייב את הנתבע להשיב עליה".

22.יש לסלק על הסף את התביעה כפי שמפורט, גם לאור הוראות פרק ח' בתקנות סדרי הדין, התשמ"ד 1984 הקובעות, כך :

"פרק ח': סילוק על הסף
מחיקה על הסף [105]
100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1)   אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2)   נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3)   שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4)   שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.

דחיה על הסף [106]
101. (א)  בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1)   מעשה בית דין;
(2)   חוסר סמכות;
(3)   כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע."

23.   בתי המשפט מסלקים על הסף תובענות מהסוג שלפנינו גם לאור היותן טורדניות וקנטרניות כאמור בע"א 2452/01 דרור אורן,עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , נח (1) 577:

"בית-המשפט רשאי למחוק תובענה על הסף בגין עילות שונות המנויות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – התקנות). לפי תקנה 100 לתקנות, בית-המשפט רשאי למחוק תובענה על הסף משום שאינה מגלה עילה; משום שהיא טורדנית או קנטרנית;"

24.   נזכיר, כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות המוכחשות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש, ראה פס"ד: תא (ת"א) 45681/08  עזבון עו"ד אלי אופיר ז"ל נ' אורן אלכסנדר (פורסם בנבו)

"פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו ללא חקירה ודרישה בעובדות. בשלב המקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא חי בשלב זה מכתבי הטענות בלבד. ... אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש."

25.   לעניין זה יפים גם דבריו של ד"ר יואל זוסמן, בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995,  בעמוד 384 :

"העדר עילת תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר יטען בכתב תביעתו, היינו, את כל "העובדות המהותיות" אשר פירש בו בהתאם לתקנה 9(5) ותקנה 71 (א). אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז – ורק אז – אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה. במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שיתברר, להידחות, ותביעה סופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה טעם לגבות ראיות להוכחתה, ולשמע? כלפי תביעה כזו, מן הראוי שהנתבע יעלה את הטענה של חוסר עילה."
26. ראו גם לעניין העדר עילה במקרה של הפעלת סמכויות ו/או הליכים משפטיים גם את תא (רמ') 39803-02-10 נווה שבא בית החלמה ואשפוז משלים בע"מ נ' רחל רויטמן (נבו)
"התובעת / המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעות כספיות בעילות של לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעות על הסף. המבקשים הגישו בקשה ובה טענו שיש לסלק את תביעות המשיבה על הסף. המבקשים טענו שהעובדות להן טוענת המשיבה אינן מבססות את עילות התביעה כנגד המבקשים.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
בית המשפט יטה ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית, ובמקרה של חוסר עילה, בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון.
במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, שהרי אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף"
27. יודגש, כי בית המשפט העליון אף קבע, כי תביעות מסוג זו שבפנינו הנן תביעות לשון הרע, ללא קשר לדרך שבה נוסח כתב התביעה ואף אם לא נאמר במפורש שמדובר בתביעת לשון הרע.

28.  נזכיר ממילא, שהמבקש חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק לשון הרע התשכ"ה 1965 כך שבהתכתבות במסגרת הליכים משפטיים החיסיון הוא מוחלט - כנוסח הסעיף וכפי החלטת בית משפט העליון גם בערעור ובדיון הנוסף בע"א 6356/99 דרור חוטר ישי נ. עדנה ארבל (פד"י נו(5) 254.

29. בית המשפט העליון בפסק הדין ובדיון הנוסף, אף לא הותיר שיקול דעת לגבי פרסומים של בעלי דין ובאי כוחם במסגרת הליך משפטי וקבע כי חלה על המבקש כאן הגנה מוחלטת מפני תביעת המשיב.

30. בתי המשפט קבעו שוב ושוב כאמור, כי פגיעה בשם הטוב ו/או עוגמת נפש במסגרת דיון משפטי אינן יכולות להקים עילה, כאמור למשל ב ת.א. 57646/99 עו"ד וינברג נ' עו"ד כהנא (שצורף לעיל).

31. המבקש כאמור סבור, שלאור שפעל במסגרת תכתובות משפטיות ובמסגרת הליך משפטי, הרי שאין הטענות מתוך מסגרת ההליך המשפטי יכולות לשמש מושא לדיון משפטי נוסף ונפרד וכפי שקבע בית המשפט העליון בעוד עניין דומה ברע"א 1104-07 עו"ד חיר ואח' נ' עו"ד גיל ואח', (פורסם בפסק דין), ובעפ  364/73 שלמה זיידמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) לעיל.

32. בתי המשפט נוהגים לחסוך בזמן שיפוטי ולסלק על הסף תביעות מהסוג שבעניינו, מה גם שלאור היותה של התביעה מחוסרת עילה, יש לסלקה על הסף מבלי לבזבז עוד מזמנו היקר של בית המשפט הנכבד.

"אל להם לצדדים לכלות את זמנו של בית המשפט, משאב יקר מפז, בתביעות קנטרניות שנעלה מספק, כי אינן מצמיחות כל עילה על מנת לזכות בסעד המבוקש, שאם לא כך יידעו כי בית המשפט ישית עליהם הוצאות לא מבוטלות.... המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪..."

ראו תא (פ"ת) 23882-03-13 עו"ד שחר זמלר נ' מראות אימג' בע"מ (פורסם בנבו)

"בפסיקה נתקבלה פרשנות מרחיבה לגב החסינו שנקבעה בסעיף 13(5) הנ"ל, וכי הינה חלה אפילו על מכתב ההתראה הנשלח לפני תחילת ההליך המשפטי... בהוראה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע התכוון המחוקק כי הדברים הנאמרים או הנכתבים תוך כדי דיון משפטי יזכו להגנה מפני תביעת לשון הרע, וזאת על מנת לאפשר לכל המעורבים בהליך המשפטי לומר את דברם באופן חופשי וללא מורא, ובלא לחשוש פן יסתבכו בשל אמירה זו או אחרת...

     וראו גם תא (מרכז) 20528-01-12 דניאל הרפז נ' מרחב (מ.נ.פ) בע"מ (פורסם בנבו)

בהתאם לכך, קובע בית המשפט, דין התביעה דנן לסילוק על הסף"

33. בדיקת כתב התביעה כאן בעצמו מגלה שזה אינו מגלה עילה, שכן בנסיבות העניין עו"ד רשאי ואף חייב להביא את עמדת לקוחו ואת עמדתו שלו בפני הצדדים הקשורים. וממילא תביעתו של שפר כאן הנה גם בדיוק הדוגמא הצורמת, מהי תביעה טורדנית וקנטרנית.

34. פרק ח' לתקנות סדרי הדין האזרחי מסדיר את סמכותו של בית המשפט הנכבד לסלק תביעה על הסף:

35. קריאת תביעת המבקש גורמת לקורא אי נוחות רבה, מהכשלים הקשים בתום ליבו של המבקש ובמידת העדר העילה שבדין בתביעתו, כך שממילא ונראה הדבר, "כי לבית-המשפט קנויה גם סמכות טבועה לסלק תובענה על הסף – אם במחיקתה ואם בדחייתה – מקום שבו עשה בעל-דין שימוש לרעה בהליכי משפט" ראו: (זוסמן בספרו, בעמ' 400);וגם: המ' 280/57 חכמוב נ' שמידט [8]; ע"א 8/74 לייזרוביץ נ' לייזרוביץ [9]).
36. ראה לעניין העדר עילת לשון הרע במקרה של הפעלת סמכויות ו/או הליכים משפטיים גם את תא (רמ') 39803-02-10 נווה שבא בית החלמה ואשפוז משלים בע"מ נ' רחל רויטמן (פורסם בנבו)
"המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעות כספיות בעילות של לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעות על הסף. המבקשים הגישו בקשה ובה טענו שיש לסלק את תביעות המשיבה על הסף. המבקשים טענו שהעובדות להן טוענת המשיבה אינן מבססות את עילות התביעה כנגד המבקשים בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: בית המשפט יטה ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית, ובמקרה של חוסר עילה, בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון. במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, שהרי אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף"
תביעות שרשרת ופגמים נוספים המצדיקים את סילוק התביעה על הסף
44.   שפר פרסם את כתב התביעה הכוזב והמכפיש שבפנינו באינטרנט יחד עם עוד פרשנויות שלו, מייד עם הגשתו ועוד טרם המציאו למבקש.

מצ"ב פרסום כתב התביעה באינטרנט על ידי שפר מסומן 7'
45.   ממילא ניכר שכתב התביעה שלפנינו עצמו הוגש כחלק משימוש לרעה בהליכי משפט בהם נוקט שפר ומתוך כוונתו להמשיך ולפרסם בדיות וכזבים פוגעניים כנגד המבקש, בין היתר באמצעות הגשת תביעת הסרק כאן ופרסומה ברשת האינטרנט, ותוך השגת החיסיון על הדברים באמצעות ס' 13 (5) לעיל.
46.   ממילא בפרסום כתב התביעה הפוגעני על ידי שפר יש משום לשון הרע כנגד המבקש אך ממילא מסביר הדין שאין לשחק לידיו של שפר ולהגיע למצב של תביעות שרשרת, כך שעצם הגשת התביעה של שפר כאן בעניין הסכסוכים המשפטיים בין הצדדים וההליכים לאורם מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ומעשה בניגוד לתקנות הציבור:

"ההגנה על פי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, משתרעת גם על המקורות שעליהם התבסס בעל הדין בטיעוניו בפני כב' ביהמ"ש "תוך כדי דיון" אחרת אם לא תאמר כן, הרי שבכל מקרה שבו בעל דין יזכה בדינו הוא יתבע לדין את כל אותם מקורות ששימשו בסיס לטיעוניו של יריבו בביהמ"ש ומכל תיק שהתנהל בביהמ"ש יצמח עוד תיק לפי חוק איסור לשון הרע, בדרך של "תביעות שרשרת" מצב שאין הדעת סובלתו ושיגרום לתקלה ציבורית ויהיה בניגוד לתקנת הציבור."

ראו ת.א 21135-10-09 דהרי נ' יעיש (פורסם באתר פסק דין)

37.     ברור שנכון לסלק על הסף את התביעה כבר עתה, ולהימנע למשל מהצורך להגיש יחד עם כתב ההגנה גם תביעה שכנגד בגין פרסומיו של שפר אודות התביעה עצמה.
38.     בכל מקרה תשומת הלב מופנית לכך, שקיים פער גדול בין טענותיו של שפר כאילו נשלל ממנו השימוש בקטנוע של מד"א, במדיה ובסמליה לבין הנתונים שמסרה מד"א לאחר אין סוף פניות, לפיהם לאור שעדיין מתנהל הליך משפטי בין הצדדים היא מסרבת לבדוק את התלונה ולהפסיק לאפשר למבקש לנקוט במעשי הטרדה עוולה ועבירה כנגד המבקש, בעודו עתור בסמליה.
39.     כך או כך, לב טרוניותו של שפר למשל בסעיף 43 לכתב התביעה שהגיש, הינה כי מד"א לא בדקה את התלונה נגדו, וכדבריו: "...בלי לנסות אפילו לברר את התלונה לעומקה..., לבדוק את התלונה.. לעומקה.."
40.   כתב התביעה עצמו אף מלין על כך שמד"א בצורה בלתי סבירה לא השיבו כלל למבקש ל- 4 מתלונותיו, כך שהמבקש נאלץ לפנות כזכותו וחובתו בתלונה אל מד"א לפחות ארבע פעמים שונות ועדיין מד"א ברשלנותו ובמחדליו לא פעל בצורה סבירה, לא הודיע למבקש על אופן הטיפול בתלונותיו, ו/או לא הודיע למבקש על התקדמות הטיפול, ו/או לא הודיע  למבקש על שלילת הקטנוע משפר, ו/או לא הודיע למבקש על החזרת הקטנוע לשפר, כעבור זמן קצר, ו/או לא פעל כמצופה ממנו לאור הצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד שפר בנסיבות העניין ו/או לא מסר הודעה מסודרת על דחיית הטיפול בתלונות עד לאחר סיום כל ההליכים המשפטיים כולם ו/או  לא נימוק מדוע נמנע מהטיפול בתלונות וממילא לא מסר מידע שהיה חייב למסור ולא טיפל בפניות אליו בצורה סבירה, כפי שהיה מצופה ממנו בנסיבות העניין ותוך לפחות לכאורה בעל 'אשם' בכך שנדרשו 4 פניות שונות ולא נמסרה שום תגובה לאחר פנייה אחת.

41.   מד"א נדרש בהליך שלפנינו,  גם לאור שהתרשל בכך, שאם ממילא החליט שלא לבדוק את התלונה שהוגשה אליו ו/או התלונות שהוגשו אליו, הרי שלא היה שום טעם בהימנעותו מלהודיע על כך למבקש מחד ובהמצאת התלונות לידי שפר בשלב זה מאידך. כך שהצד השלישי הוא שברשלנותו ובעצמו ייצר לכאורה את רכיב הפרסום הנדרש, בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

42.   ייאמר, שאף לאחר שבמד"א נודע על כך שבית המשפט השלום בתל אביב נתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד שפר בגין הודעות מייל ואיומים שעשה באמצעות משאבי מד"א ותוך שזירתם באיומיו, עדיין לא השכילה מד"א להשיב בפנייה עניינית לפניית המבקש, כך שממילא נראה שמד"א תהא נדרשת בהליך שלפנינו.

43.   ממילא וכפי שפורט, הרי שעד יום זה טרם הודיעה מד"א מהי עמדתה לתלונות שהוגשו לידיה ועל עמדתו למשל לעניין השימוש שעשה שפר בסמליו ובמשאביו כדבריו של שפר": עד שאני עולה על האופנוע של מד"א ונוסע אליך, על הדלק של מד"א, להביא לך .. באופן אישי, אתה מתחבאמה, עד כדי כך אני מפחיד אותךלא תיארתי לעצמי."

44.   ייאמר ששוב ושוב משתמש המבקש בסמלי מד"א על מנת לזכות באמפטיה למרות מעשיו המזעזעים, ואפילו בפני בית המשפט הנכבד בדיונים הוא מופיע במדי מד"א, כמנסה להטעות את בית המשפט הנכבד לגבי כוונותיו האמתיות שמתגלות שוב ושוב.

45.   נזכיר בעניין זה, כי מד"א הינה כאמור אגודה שהוקמה לפי חוק מגן דוד אדום, התש"י 1950 שקובע בין היתר, בסעיף 7, כי:

"השימוש בסמלים 7. (א) לא ישתמש אדם שימוש כל־שהוא בסמל האגודה או בסמל הדומה לו עד כדי להטעות או בסמל הכולל את המלים "מגן דוד אדום" בין לשם עסק או משלח־יד ובין למטרה אחרת, אלא בהיתר האגודה"

וגם,

(3"  ד) למלא כל תפקיד נוסף שייקבע בתקנון האגודה" ו... "לקיים לטובת כלל התושבים ..."

וממילא על מד"א הייתה מוטלות עוד חובות ציבוריות ומנהליות בקשר עם תביעתו של שפר ובתוקף היותה אגודה שהוקמה לפי חוק והמבוקרת על ידי מבקר המדינה ומול זכויותיהם האזרחיות והמנהליות של המבקש והמשיב מולה.

43.   הימנעותו של שפר מלצרף בעלי דין נדרשים לטענותיו הינה עילה נוספת לסילוק התביעה על הסף, בין היתר לאור הוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 שקובעת את סמכותו של בית המשפט למחוק את התביעה בכל עת ולתקנה 216 לתקנות הסד"א שמלמדות עוד פרק על נחיצותה של מד"א בהליך המשפטי.
"216. בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:

(1)   כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2)   כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3)   כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי."

  1. כלל ידוע הוא שעל כתב תביעה לכלול את כל המסמכים המהותיים בעניינו ואף כפי שנקבע בתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984:בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו"
  2. יש לסלק את כתב התביעה של שפר גם לאור ששפר ניסה להסתיר מבית המשפט ונמנע מלצרף את כתבי בי הדין על נספחיהם מת.א. 36370-05-14, שפר נמנע מלצרף, את כתבי בי הדין, הפרוטוקולים והנספחים מה"ט 53335-05-14 ושפר אף נמנע מלצרף את כתבי בי הדין הרלוונטיים מהתביעה הכספית שהוגשה נגדו על ידי בן אופק, מהקובלנה הפלילית שהגיש נגדו אמיר גנס ומהבקשה והצו למניעת הטרדה מאיימת נגדו שניתן לבקשת עו"ד יעל תותחני.
  3. אין מנוס פרט לסילוק התביעה על הסף גם לאור ששפר לא צירף את "הפרסומים" נשוא התביעה, כאשר אפילו לשיטתו אין מדובר בפנייה אחת כפי שסילף וצירף וכל עוד שפר לא צירף את העתקי המיילים כפי שהם, יחד עם כתובת המייל ממנו נשלחו, כתובת המייל אליה הגיעו ותאריך שליחתם,  הרי שממילא לא ניתן לדון בתביעתו.
חופש הביטוי

  1. שפר מנסה לסתום פיות בתביעת השתקה מיותרת (SLAPP), שנועדה להטיל מורא על המבקש למען יחשוש להגיש נגדו תלונות או תביעות על מעשיו המזעזעים.

  1. מבלי לגרוע מהעובדה שהתביעה כאן חסרת עילה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הרי שממילא כל האמירות המיוחסות למבקש הינן אמירות מותרות המוגנות באמצעות חופש הביטוי: "הגנה על חופש הביטוי חשובה דווקא במקרים של ביטויים קשים ומקוממים(מתוך אתר האגודה לזכויות האזרח. www.acri.org.il)

  1. חופש הביטוי גם, אינו רק כלי המתיר לפרסם דעות וביקורת על הנתבע שכנגד, חופש הביטוי הינו מטרה כשלעצמה בשיטת השלטון הקיימת בישראל:

"יש ראייה של חופש זה לא כאמצעי להשגת מטרה, אלא כמטרה בפני עצמה. השופט אגרנט ביטא רעיון זה בספק הדין בפרשת "קול העם". הוא אמר: "חשיבותו של העיקרון נעוצה גם בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו לעניינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות: לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו; להביע את דעתו של כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו; בקיצור – להגיד את אשר בלבו, כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו" (בג"צ 73/53 "קול העם" נ. שר הפנים פ"ד זק עמ' 878). מנקודת מבטו של הפרט, בלימת אפשרויות הביטוי גורמת להחנקת רגשות, לתסכול ולצבירת כעסים. היבט זה הוא מרכזי וחשוב, אך לא תמיד נותנים עליו את הדעת בשל הנטייה להדגיש את הצדדים הציבוריים והכלל חברתיים של חופש הביטוי. הכוונה היא לחופש של האדם להביע את עצמו, גם כשהוא טועה, משום שזו "האמת" שלו; לחופש של האדם להביע את עצמו בעניינים שאינם ברומו של עולם; ולחופש של האדם להביע את עצמו בעניינים ברומו של עולם גם בצורה שאינה תורמת לליבון הסוגיה. האדם כועס. תרומתו מתבטאת בצעקת כעס או מחאה, שאולי אינה מקדמת כלל את הדיון, אבל משקפת את מרי לבו. "אני נושא עמי זיכרון ילדות מן הסרט "ויוה-זאפטה", תמונה אחת שנחרתה בתודעתי, והיא תמונה של אנשים שהמרד שלהם נכשל והם במצוקה נוראה; כלו כל הקצין, הכל אבוד, והם יושבים שם, זקנים וזקנות, ולוקחים חלוקי אבנים ומחככים אבן באבן. זה אפילו לא עשה רעש אמיתי. אבל גם זה ביטוי, שכן ביטוי אינו רק דברים שאומרים אלה גם אקטים אחרים המסמלים אמירה. ביטוי מעין זה הוא בעל חשיבות רבה לאדם, ושלילתו או פגיעה בו היא מעשה של עוול חמור" (פרופ' מרדכי קרמינצר). כאשר מדברים על חופש הביטוי וחשיבותו לגבי האדם, מניחים תפיסה מסויימת של האדם, המוצג כיצור חברתי-פוליטי. מניחים גם תפיסה מסוימת של "החיים הטובים" – במובן האריסטוטלי של מימוש הפוטנציאל האנושי, זה המבדיל בין האדם לבין יצורים חיים אחרים. לשם כך יש חשיבות מיוחדת לחופש הביטוי על שני צדדיו: להתבטא באוזני אחרים ולהקשיב להם. כאן אנו מגיעים לחופש המצפון והדעה ולקשר שבינם לבין חופש הביטוי. זה קשר חשוב, שכן יש הסכמה כמעט אוניברסלית על המרכזיות והחשיבות של חופש המצפון והדעה. ויותר מכך: יש הסכמה על כך שחופש המצפון והדעה, להבדיל מחירויות אחרות, הוא חופש מוחלט, בלתי מוגבל וחסין מפני התערבות השלטון, שכן דעתו ומצפונו של אדם הם הממלכה שלו, תחום ריבונותו, ואין לאיש דריסת רגל שם. ברור, עם זאת, שהחופש לגבש דעות מותנה, כדי שיתמלא תוכן, ביכולת לנסח רעיון באוזני אחרים ולהתדיין עמם על אודותיו."

  1. בפסק הדין בבשא (חי') 14945/04 בנק אוצר החייל נ' משה לוי (פורסם בנבו) תואר חופש הביטוי, כך:

"עוד לפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קנתה הזכות לחופש הביטוי מעמד איתן בפסיקה, החל מבג"צ "קול העם" [בג"צ 73/53 – חברת "קול העם" בע"מ נ' שר-הפנים פ"ד ז(2), עמ' 871] דרך ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427,
435), ע"א 723/74 – הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל פ"ד לא(2), עמ' 281 וד"נ 9/77 – חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון "הארץ" פ"ד לב(3), עמ' 337, ע"א 214/89 – אריה אבנרי ו- 3 אח' נ' אברהם שפירא ואח' נפ"ד מג(3), עמ' 840 ועוד."
ו

"כפי שראינו, הזכות לחופש הביטוי היא זכות יסוד בשיטתנו...יש ליתן את מלוא המשקל לערך בדבר חופש הביטוי ולהעדיפו על פני הערך של השם הטוב"

ראו גם,

"הפרסום נעשה ע"י המשיב לאחר שלפי  תחושתו הוא נפגע אישית, אולם אין בעצם פגיעתו האישית כדי להביא למסקנה שהפרסום נעשה על ידו מתוך כוונה רעה או מזימות ארסיות, כפי שהתבטא ביהמ"ש בע"פ 24/50 הנ"ל, ואין לאמר כי רצונו של המשיב להביא את דעתו על התנהגות המבקש כלפיו, כפי שהוא רואה אותה, לידיעת הציבור, איננה לגיטימית במסגרת הזכות לחופש הביטוי.ו"

  1. במסגרת החומר הלימודי שמפיצה האגודה לזכויות האזרח, ניתן למצוא בין היתר בהקשר לחופש הביטוי, את הדברים הבאים:

"רק במסגרת של דיון חופשי, החלפה חופשית של רעיונות, חופש לחקור ולבקר – ניתן לאתר את האמת. זו תיזה מרכזית, שפותחה בידי מילטון ומיל. הטיעון המרכזי הוא, שהדעה אשר אנו אוסרים על השמעתה, מאחר שאנו חושבים כי היא שקרית או מוטעית, עשויה להיות נכונה. גם אם אין היא נכונה בשלמותה, אפשר שיהיה בה חלק מן האמת, גרעין של אמת. וגם אם היא מוטעית בשלמותה, ההתמודדות עמה עשויה לחזק ולבסס את הדעה הנכונה. ככל שאנשים מחזיקים בדעות ובאמונות חזקות יותר, ככל שהם בטוחים ביטחון מוצק יותר בנכונותן, עלולות הפתיחות והפסקנות להיעלם, ועמן עלולה להיעלם גם הנכונות להכיר בצדקתה של דעה או אמונה אחרת. בבסיס קיומה של חברה פתוחה ורציונאלית עומד יחד של כבוד אמיתי לאנשים ואמון בהם וביכולתם. הניסיון ההיסטורי מלמד, שדווקא דעות ואמונות שבהן דגל הרוב התבררו פעמים רבות כבלתי נכונות או מסוכנות (דוגמאות קיצוניות הן הנציונאל-סוציאליזם והקומוניזם). היום אנו בוגרים מספיק כדי להבין, שבשוק החופשי של הרעיונות לא תמיד הדעה הנכונה גוברת. הדיון החופשי מאפשר חשיפת עטויות ושקרים, גם אם אינו מוביל תמיד לאמת, ובכך טמונה חשיבות רבה. שיקול חשוב נוסף מדבר על הטלת ספק במידע רשמי שמספק השלטון. ההשקפה הדוגלת בחופש הביטוי כזכות מיוחדת מבוססת לא רק על הטלת ספק באופן כללי, אלא גם – ובעיקר – על סקפטיות רבה כלפי השלטון, המתיימר להחזיק במונופול על האמת ועל "הדעה הנכונה".

  1. עוד במסגרת החומר הלימודי שמפיצה האגודה לזכויות האזרח, ניתן למצוא בין היתר בהקשר לחופש הביטוי, גם את הדברים הבאים:

"חופש הביטוי חשוב לצורך זרימה של מידע ורעיונות... חופש הביטוי הוא גם האמצעי המאפשר לעם להביע את עצמו. לפי התפיסה הפורמאלית של הדמוקרטיה (כלומר, שהעם הוא הריבון, החלטתו של הריבון היא חוק, והריבון יכול להחליט כל מה שעולה בדעתו), הרוב יכול להחליט ליטול את חופש הביטוי מהמיעוט. אבל אם רואים בדמוקרטיה צורת שלטון שיש לה ערך מהותי וחיובי, אזי צריך להיות קשר אמיתי בין חופש הביטוי לבין הדמוקרטיה, שיאפשר השתתפות שווה של האזרחים בתהליך השלטוני, ללא  כפייה של הרוב, את זאת מאפשר חופש הביטוי, חברה, הרוצה שתביעתה כלפי כפייה של הרוב. את זאת מאפשר חופש הביטוי. חברה, הרוצה שתביעתה כלפי המיעוט לציית לחוקה תהיה בעלת בסיס מוסרי, חייבת לאפשר למיעוט להילחם על דעות באופן המלא והאמיתי ביותר: אם המיעוט יוכל להשתתף בתהליך השלטוני, תהיה לו נטייה לציית יותר מאשר במצב שבו תיכפה עליו דעת הרוב, בלי שתהיה לו אפשרות להיאבק ולהשמיע את דעתו. המלחמה הרעיונית הזו אינה מסתיימת בהכרח בהכרעת הרוב, משום שחוק איננו סוף פסוק. דעת המיעוט של היום יכולה להיות דעת הרוב מחר, כדברי סוקראטס בדיאלוג "קריטון": "הרינו נותנים לו בלבחור באחת מהשתיים: לציית לנו או להביאנו לידי כך שנחזור בנו". ועוד הערה בנושא זה של תפיסת הדמוקרטיה כהשתתפות בתהליך השלטוני. הסכנה הגדולה לדמוקרטיה, גם לדמוקרטיה הישראלית נשקפת מהתפתחות תהליך של ניכור בין האזרחים לבין השלטון. האזרחים אינם שולטים בדמוקרטיה של הנציגים, ויחסם לשלטון הופך קר, מתנכר, ביקורתי ומסתייג. מכאן קצרה הדרך ליחס בלתי אוהד, לעתים שלילי ממש, כלפי הדמוקרטיה כשיטת שלטון. אנו רואים בכך סכנה לדמוקרטיה, משום שאם שלטון דמוקרטי יצטרך פעם להתגונן מפני מבקשי נפשו, יהיה עליו לגייס אזרחים שירצו להילחם למענו. משום כך חשוב להדגיש את חופש הביטוי וההשתתפות בתהליך השלטוני כערך חיובי. חשוב להסביר לאנשים המצויים מחוץ למערכת השלטונית עד כמה חשוב נסיונם להשפיע על המתרחש – באמצעות מכתב למערכת... לרבים במדינת ישראל י ש תחושה שפעילות כזאת מתבצעת לריק, אך אין לכך בסיס. יש לנו הערכה לא נכונה באשר ליכולתם של אזרחים מן השורה להשפיע בעזרת הכלי המאפשר להם זאת: חופש הביטוי."

  1. עוד במסגרת החומר הלימודי שמפיצה האגודה לזכויות האזרח, ניתן למצוא בין היתר בהקשר לחופש הביטוי, גם את הדברים הבאים:

"חופש הביטוי הוא גם הפן השני של הזכות לדעת. חשוב לשים לב לכך, שהשניים קשורים זה בזה, אך אינם זהים. אדם יכול לדעת כל מה שיש לו לדעתו גם ללא חופש ביטוי; לצורך זה די בכך שמה שהוא זכאי לדעת אכן ייאמר. אדם יכול לא לדעת אם משום שאין הוא רוצה לדעת ואם משום שאין מעבירים לו את המידע, גם כאשר שורר חופש ביטוי מלא. על כן, כדי לקיים את התאים למימוש הזכות לדעת יש צורך בחופש ביטוי, אולם לא בו בלבד. מרבית בני האדם עסוקים בשלהם. הם ממצים את חובת ההשתתפות בחיי החברה והמדינה בנטילת חלק בבחירות. מיעוטם בלבד לוקח חלק פעיל יותר. אם היינו מניחים ל"רוב השותק" לפקח באופן שוטף על הפעלת הדמוקרטיה ולהבטיח מנגנונים לשינוי שקט, לא היינו משיגים תוצאות מספקות. לדם כך דרושים אנשים שעיקר תפקידם ומחויבותם הוא לתפקיד זה של פיקוח. מטרה זו מושגת בעולם החופשי ... ובכך מקיימים תנאים של חופש ביטוי המאפשרים לנו לממש באורח יעיל יותר את זכויותינו הפוליטיות.
1.       למסור לציבור האזרחים מידע מלא ככל האפשר על רמת תפקודו של השלטון הנבחר, גם, ובעיקר, כאשר מעוניין השלטון בהעלמת מידע זה.
2.       לתת ביטוי למגוון רחב ככל האפשר של דעות באשר למדיניות הרצוייה, גם, ובעיקר, כאשר דעות אלה סותרות את דעתו של השלטון.
... נכון שיש היסט מסוים בדיווח ליתרון הדברים הרעים והבקורתיים. קשה מאוד להימנע מכך, שכן מה שמעניין ומה שיש לדווח עליו, הוא דווקא החריג והשלילי... מקור הביקורת בחוסר הרצון שלנו לדעת מלכתחילה. החובה המוטלת עלינו לנקוט עמדה מושכלת בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי מחייבת אותנו לרכוש בסיס של מידע ודעות. משום כך אסור לנו לטמון את ראשנו בחול ולכעוס לומר "לא ידענו"."
מחיקה לאור אי תשלום אגרה ו/או שומתה בחסר בהתאם לתקנה 100 (3) ו 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984
  1. תוך זלזול וברשלנות רבה, הפר שפר גם את הוראות תקנות 100 (3) ו 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984, כאשר טען בסעיפים 56 ו- 58 לכתב התביעה שסכום תביעתו אמור לעמוד על סך של 750,000 ₪ ובפועל הוא שם את סכום תביעתו ושילם אגרת בית משפט בעבור תביעה על סך של 200,000 ₪ בלבד.
  2. ייאמר מייד, שממילא אף לשיטתו של שפר מדובר בתלונה אחת שהוגשה נגדו למד"א ושטרם נבדקה על ידי מד"א, כך שבכל מקרה שומת האגרה של סעדים בתביעה שכזו אינה נכונה ואין לפצלה לארבע פרסומים שונים.
סוף דבר
  1. יהא זה נכון לסלק את התביעה הרשלנית על הסף ולחסוך את המשך ההתדיינות המיותרת בה כאשר תוצאות הדיון בתביעה שלפנינו ידועה מראש ונועדה לסילוק על הסף.
  2. אין בבקשה זו ובאמור בה בכדי למצות את טענות המבקש ו/או לפגוע בזכויותיו וממילא כל האמור בכתב התביעה מוכחש ככל שהמבקש לא יודה בו במפורש.
  3. הבקשה לסילוק על הסף נסמכת על טיעונים משפטיים ועל תיקי בית משפט קיימים כך שהתצהיר לתמיכה בעובדותיה מוגש רק לשם הזהירות המוגברת.
  4. בית המשפט הנכבד מתבקש לסלק את התביעה על הסף ולהורות לתובע לשלם את הוצאות המבקש ואת שכר טרחת עורכי הדין.

עלינו באינטרנט:

נועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריסנועם קוריס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה